מרדכי גולדמן ז"ל

Shadow
Slider

מרדכי גולדמן ז"ל - אודות

נכתב על ידי שירה כהן במסגרת עבודת שורשים (אדר התשע"ח).
 
מרדכי גולדמן ז''לשמו המלא של סבא היה מרדכי פייביש רפאל בן אריה צבי הכהן ונחמה. סבתא סיפרה לי, שסבא נקרא 'מרדכי' על שם דוד רבא שלו, והשם 'פייביש' ע"ש דודה רבתא בשם 'פייגא'. השם 'רפאל' נוסף על פי המלצת הרב המקובל רבי מרדכי עטיה, כסגולה לרפואה.

סבא נולד בכ"ד באלול ה'תש"ז (9.9.1947) בעיירה פרדריקטון שבקנדה. בבית היו 3 קומות וחצר, קומת קרקע עם מטבח, סלון ופינת אוכל, חדר משחקים ושירותים. בקומה השנייה היו חדרי השינה, ובקומה השלישית היתה עלית גג. בכל הבית היו 5 חדרי שינה וסלון גדול. התנאים בבית היו נוחים למדי, והם נחשבו למעמד ביניים. בעיירת הולדתו היהודים היוו אחוז אחד מכלל האוכלוסייה. היה שם רק בית כנסת אחד, אבל מי שבאמת שמרו תורה ומצוות, היו רק הרב ומשפחתו, וכל השאר היו "מסורתיים". כולם שמרו על כשרות, ולא ממש הקפידו על שמירת השבת. הרב תמיד היה המוקד, וכולם כיבדו אותו מאוד. סבא גדל בבית עם 5 אחים, שניים מעליו ושלושה מתחתיו. למשפחתו היתה חנות בגדים, ורוב לקוחותיהם היו גויים. משפחתו הקפידה על קווים ברורים בינם לבין הגויים, על אף שאמו לא היתה דתית, וחוץ משתיים מחברותיה, כל אורחיהם היו יהודים.

סבא למד בבית ספר לא יהודי. בכיתתו היו רק תלמיד אחד או שניים יהודים. [הלימודים התקיימו גם בשבתות ובחגים וסבא שלא הופיע בבית הספר באותם ימים הפסיד חומר לימודי]. היו פעילויות למיניהם בשבתות, ובאוניברסיטה מבחנים בשבת, אבל לא לימודים ממש. ברכה הבעיה היתה בעיקר בימי חול המועד בגלל רצף של ימי היעדרות.

סבא השתייך לתנועת הנוער 'יהודה הצעיר', תנועה ציונית שלמדו בה על ארץ ישראל לתולדותיה. הוא מאד נהנה ממחנה הקיץ של התנועה. סבא הפנים את הערכים של ציונות והתיישבות, אליהם חינכו בתנועה, עד כדי כך שכאשר באו סבא וסבתא לביקור בארץ כדי להחליט איפה לגור, הם היו בבאר שבע, כי סבא רצה להיות כמו בן גוריון, וליישב את הארץ, ואת הנגב בפרט.

סבא נהנה מלימוד הקריאה בתורה, והמשיך ללמוד עם רב הקהילה גם אחרי בר המצווה. את בר המצווה הוא ציין בקריאת המפטיר וההפטרה, ובמוצאי שבת ערך מסיבה עם המשפחה, באולם בית הכנסת. באותה תקופה היו לסבא שיעורי נגינה בכינור, שלעיתים חלו בשבת. סבא סיפר שפעם אחת הלך לשיעור בשבת, וראה את רב הקהילה בא מולו. סבא עבר לצד השני של הרחוב, והרב קרא לו ושאל מדוע התחמק ממנו, סבא ענה שלא היה לו נעים לעבור על ידו עם כינור בשבת.

סבא למד כימיה באוניברסיטה. הוא סיים תואר ראשון באוניברסיטה המקומית, ואת התארים השני והשלישי השלים באוניברסיטת טורונטו. סבא בחר בתחום זה מכיוון שבכימיה ניתן ממש לראות את נפלאות ה' בבריאה. סבא תמיד אמר שיש לקרוא את המילה 'כימיה' – 'כי-מיה', כלומר שהכל בא מה', ותפקידו של המדען הוא לגלות את מציאות ה' בעולם.

סבא וסבתא נפגשו באוניברסיטת טורונטו, בזמן שסבא למד לתואר שני. הם התחתנו בכ"ד בסיוון ה'תש"ל. החופה היתה בשעה 1 בצהרים. בחתונה היו ריקודים נפרדים בלבד, דבר נדיר באותה תקופה. סבא קיבל מלגה ללימודי הדוקטורט (תואר שלישי), ורק סבתא עבדה. סבא וסבתא רצו לעלות מיד לאחר נישואיהם, אך המתינו עד שסבא יסיים את לימודיו.

בחודש חשוון ה'תשל"ו, כשסבא וסבתא עלו לארץ, חברת התעופה 'אל-על' היתה בשביתה, והם נאלצו לנסוע ברכבת מטורונטו למונטריאול, עם שני ילדים קטנים ומזוודות. משם טסו לארץ דרך שוויץ. המכולה של חפציהם, כולל הצעצועים, הגיעה כחודש לאחר עלייתם.

בעלייתם ארצה, הם הקימו את היישוב אלעזר בגוש עציון. יחד אִתם היו 14 משפחות שהקימו את היישוב, כך שכל אחד היה צריך לשמור פעם בשבוע. סבתא סיפרה לי, שאף אחד לא רצה לשמור עם סבא בחורף, כי בכל פעם ששמר, ירד גשם חזק כל כך, עד שכשחזרו מהשמירה, הבית כמעט הוצף. סבא עבד באלעזר ככימאי, וגילה - יחד עם חבריו למפעל - איך להכין צבע מאכל מקליפות ענבים. אחרי כשלוש שנים באלעזר, הם עברו לגור בנצר חזני, היישוב הראשון בגוש קטיף. כשעברו לשם היה היישוב רק בן שנה. סבא עסק שם בחקלאות, וגידל עגבניות וגיפסניות. כעבור ארבע שנים עברו לגור בבאר שבע, כדי שסבא יוכל ללמד, ולעסוק בכימיה במפעל 'תרכובות ברום'.

כשסבא וסבתא התחתנו, הם רצו משפחה גדולה, וב"ה נולדו להם 7 ילדים. הדודים יוסף ופסח נולדו בטורונטו, והם זכו לעלות ארצה בקטנותם, הדודים יעקב ואפרים נולדו במושב אלעזר, הדוד עקיבא ואמי נולדו בנצר חזני והדודה נאוה נולדה בבאר שבע.

כאמור, סבא וסבתא עברו לגור בבאר שבע. סבא עבד במשך שנים רבות במפעל תעשיה כימית, 'תרכובות ברום', ובמקביל לימד ילדים מחוננים, בכל המסגרות שהיו בבאר שבע. סבא תמיד הכיר טובה למפעל בו עבד, על כך שאפשרו לו גמישות בשעות העבודה, על מנת שיוכל לעסוק באהבתו הגדולה לילדים וחינוכם. כאשר סבא פרש לפנסיה, התפנה לגמרי להוראת מחוננים, וכן מילא את מקומה של מנהלת בית הספר בזמן חופשת לידה. זכיתי שסבא היה המנהל שלי בבית ספר 'מעו"ף' למחוננים. בנוסף, היה לסבא עסק עצמאי שנקרא 'הקסם של הכימיה', שבו ערך מופעי קסמים והדגיש תמיד לקהל, צעירים ומבוגרים, שומרי מצוות ושאינם, את פלאי ה' בבריאה. הוא ראה בכך זכות ושליחות של ממש. סבתא עבדה כמנהלת חשבונות ב'מלון ערבה' בבאר שבע.

במשך כחמש שנים גרו בדירה בשכונה א' בבאר שבע, ושם השתייכו לקהילת בית הכנסת 'הדסה'. אחר כך עברו לשכונה ה', על מנת לגור בסמיכות לסבא וסבתא שוגר (ההורים של סבתא). גם אחרי שעברו לשכונה ה', סבא המשיך לעיתים ללכת כ-20 דקות בליל שבת, כדי למסור דבר תורה בבית הכנסת 'הדסה'. במשך שנים רבות השתייכו לקהילת בית הכנסת 'הכיפה' בשכונה ה', ושם היו (ועדיין) פעילים מאוד בצרכי הקהילה.

מקומי דתי - כתבהבחורף ה'תשע"ב חלה סבא לראשונה במחלת הסרטן. הוא עבר ניתוח וטיפולי הקרנות. באותה תקופה, קיבלתי חיסון 'פוליו' בטיפות, והייתי צריכה להימנע ממגע עם סבא, על מנת לשמור על המערכת החיסונית שלו. היה לי קשה מאוד שלא לקבל ממנו ברכה לשבת ונשיקה בסופה. ב"ה סבא החלים ממחלתו, וחזר לתפקוד מלא במשך תקופה.

בחורף ה'תשע"ו סבא חלה בשנית, הפעם הרופאים העריכו שלא יזכה להאריך ימים. בעזרת ה' ובסיוע הרופאים, סבא נלחם במחלה במשך שנה ותשעה חודשים (הרבה מעבר לתחזיות הרופאים). סבא נפטר בי"ג בכסלו ה'תשע"ח (30.11.2017). כשבועיים לפני פטירתו, זכיתי, לבקשת סבתא, לברך עם סבא 'ברכת המזון' מילה במילה, כיוון שהיה לו קשה להתרכז בברכה בשל חולשתו הרבה.
 
סבא נולד וגדל בסביבה לא יהודית, ואף למד בבית ספר לא יהודי. משפחתו הצליחה להישמר מאימוץ מנהגי הגויים בכך שהציבה גבולות. משפחתו לא אסרה לגמרי את החברות, אך גם לא עודדה את הקשרים. אמי סיפרה לי שסבא נפגש עם גויה, וכמעט התחתן אִתה, אבל אבא שלו לא היה מוכן שבנו יתחתן עם גויה, וביקש מרב הקהילה לדבר עם סבא, כדי שלא יתחתן אִתה.

לסבא לא היו יותר מדי בעיות בבית ספר, אבל כשהתחיל להתחזק ראה שיש מבחנים בחול המועד, ולא ידע מה לעשות. סבא סיפר לי שפעם היה לו מבחן בפסח, והמורה שלו עשה אתו הסכם. הוא נתן לו את המבחן יום לפני פסח, ואמר לו שזה בתנאי שאף אחד לא ידע שעשה אותו. סבא למד מהמקרה הזה, שכאשר גויים רואים שיהודי רציני בנוגע לאמונה שלו, הם יהיו מוכנים לעזור לו.

סבא הושפע מהלימוד עם רב הקהילה והתחיל להתחזק יותר. כשמשפחתו ראתה את השינוי שחל בסבא הם לא האמינו. אבא של סבא היה דתי, אך אמו לא, והם התנהלו כמשפחה מסורתית. היו לסבא גם חיזוקים חיוביים. סבא סיפר שכאשר למד לתואר ראשון, היו עשרה תלמידים, וסבא היה היהודי היחיד מתוכם. הם היו אוכלים ביחד ארוחת צהריים ומשוחחים על ענייני היום יום. יום אחד כאשר ישב שם, בא אליו אחד הסטודנטים ואמר לו שאם היה יודע כיצד הכינו את הכריך שלו לא היה אוכל ממנו. כאשר סבא שאל למה התכוון, ענה לו שאת הגבינה הצהובה שבכריך שלו הקשו בעזרת חומר שנמצא בקיבה של חזיר. סבא פנה לרב הקהילה, והרב אישר את נכונות הדבר. אחרי מקרה זה, סבא הקפיד יותר על כשרות, גם באוניברסיטה.

כשסבא וסבתא התחתנו, סבתא התנתה את נישואיהם בכך שיעלו לארץ ברגע שיוכלו. כחמש שנים לאחר החתונה הם עלו ארצה. לא היה להם אף מכר בארץ, והם עלו לבד, רק הם וילדיהם הקטנים. סבתא סיפרה שכשהוריה ביקרו אותם באלעזר, כל הילדים עקבו אחריהם, כי אף פעם לא ראו סבא וסבתא, והתייחסו אליהם כ'סבא וסבתא של כל ילדי היישוב'.

סבא וסבתא השתתפו בהקמת היישוב אלעזר בגוש עציון, והיישוב נצר חזני בגוש קטיף. משם עברו לבאר שבע. כולם אמרו להם שהם מפקירים את חינוך ילדיהם בעיר, אך סבא וסבתא שמרו על הילדים והשקיעו מאוד בחינוכם. ניתן לראות את התוצאות, הילדים גדלו להיות יראי שמיים וכך גם הנכדים. סבא היה נוהג לומר, שאדם יודע שהצליח בחינוך ילדיו, כאשר הוא רואה את דרך החינוך שלהם לנכדיו.

לפני כשנתיים סבא חלה במחלת הסרטן. הוא עבר מטיפול לטיפול, אך למרות זאת השתדל להיות בשמחה. כאשר באו לבקר, גם אם לא יכול היה להיות עם הילדים או עם הנכדים, ריגש אותו שבאו אליו. לקראת הסוף הרופאים כבר לא יכלו לעצור את המחלה, ורק ניסו להקל על הכאב. סבא נפטר מיד לאחר שאחד הבנים סיים להתפלל עמו תפלת ערבית בקול רם.

אחד הקשיים המרכזיים שלו בהתמודדות עם מחלתו, היה שלא יכול היה כהרגלו ללמוד תורה, להתפלל במניין ובאריכות, וכן נבצר ממנו ללכת לבקר חולים ולעסוק בגמילות חסדים. במשך כל חייו סבא השתדל לעשות טוב בעולם, ולהיטיב עם אחרים.
 
סבא היה הדתי המושלם – הוא לא כפה את דרכו. הוא כיבד גם את מי שראה דברים אחרת ממנו, ולא פסל אף אחד. זמן מה אחרי שגילו אצל סבא את הסרטן, הוא הגיע לבית הכנסת. אחד החברים שלו פגש אותו, ואמר לו שהוא ממש מצטער על המצב שלו. סבא עצר אותו ואמר לו שזה לא מה שצריך לומר. החבר שאל, מה כן צריך לומר? תשובתו של סבא היתה שהוא צריך לומר כמה הוא שמח לראות אותו ושהוא נראה ממש טוב וכדומה. סבתא מספרת שזו היתה התגובה הקבועה של סבא לאורך כל תקופת המחלה. כל מי שאמר לו שזה עצוב / מצער וכד', ננזף על ידו. סבא נהג לומר שהגימטריה של המילה 'אוי' = 'טוב'.

סבא הלך לניחום אבלים סמוך מאוד לפטירתו.

כשבועיים לפני הפטירה, בשבת פרשת 'תולדות', דוד קורץ (בעלה של אמי) לקח את סבא לבית הכנסת בבוקר. סבא לא דיבר עם אף אחד. הוא נראה עסוק בעצמו ובפרידה שלו מבית הכנסת.

מרדכי גולדמן ז"ל
מורה, מחנך, חוקר ואוהב אדם

Image

הסמכות ותעודות

טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט.
Image

התקווה

טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט.
Image

שונות

טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט.
Image

תכתובות

טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט. טקסט.