הסיפורים שלנו

אבא היה איש הממסד.
יש המון דוגמאות שאני יכול להיזכר בהם, אבל אחד מהבולטים בהם הוא הסיפור של יום כיפור בישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה"
בישיבת בני עקיבא רצו שכל התלמידים יתפללו יחד את תפילות "כל נדרי", "ערבית", "מנחה" ו-"נעילה" בנוסח עדות המזרח ורק תפילות "שחרית ומוסף" כל אחד התפלל בנוסח שלו.
אותנו כתלמידים מבית אשכנזי, הסידור הזה מאוד הרגיז ובכל שנה במנחה ונעילה רוב התלמידים האשכנזים היו בורחים לבית כנסת סמוך.
אבא כאיש ממסד, כמובן אסר עלינו לברוח כמו כולם.
אז כשהייתי בכיתה י"א התפרצתי לעברו ואמרתי "אתה לא יודע מה אנחנו מרגישים כי אתה לא נאלץ להתפלל בנוסח ובמנגינות שאתה לא מכיר"
אבא חשב על זה 2 שניות ואמר "אתה צודק. השנה, אמא ואני באים לישיבה ליום כיפור"
ואכן, באותה שנה הם באו לישיבה והיו איתנו (קצת התבאסנו כי לא יכולנו לברוח....)

סבתא סיפרה לי שבתקופה האחרונה היה לסבא קשה מאוד להתפלל. הוא היה מתפלל לאט מאוד, והיה נגמר לו הכח לפני שהגיע לעיקר התפילה. כשהוא ראה לאיזה קושי הוא נקלע, הוא פנה לרב דביר ודיבר איתו מספר פעמים על מנת לקבל הנחיות הלכתיות לסדרי תפילה. הרב הדריך אותו בסדרי עדיפויות התפילה – מה לומר ועל מה לדלג. סבא מאוד לא אהב את ההדרכה הזו ("איך הרב מעז לומר לי לדלג על קרבנות במנחה"?), ופנה לרב דרשביץ לקבל עידוד. הרב ניסה לעודד אותו, אך ללא הועיל. בסוף הרבנית חדוה הצליחה לפייס את סבא במקצת. היא אמרה לו שכמו שתקיעת השופר (סבא היה בעל תוקע) היא תפילה בלי מילים, כך גם עכשיו הוא במצב שבו הוא צריך להתפלל חלק מהתפילה בלי מילים. למעשה, למרות שהיו לסבא ייסורים, זה לא כל כך הפריע לו. אבל הצער שהיה לו מהירידה ביכולת להתפלל היה כל כך גדול, שאת זה הוא ממש ביטא. זה תיסכל אותו וגרם לו סבל ממשי.

סבא היה אדם שנון ומצחיק. בברית המילה של בנו הבכור אבא שלו היה הסנדק. כדי יהיה לו נוח על ה'כיסא של אליהו', סבא הלך להביא את ספר הטלפונים של טורונטו מהמשרד של בית הכנסת. לפתע, מישהו שאל אותו לשם מה הוא צריך עכשיו לפני הברית ספר טלפונים, וסבא ענה לו שהם עוד לא בחרו שם בשביל התינוק.

כשהיו שואלים את סבא במה הוא עוסק? הוא תמיד השיב "אני מגדל / מחנך משפחה יהודית בארץ ישראל". רק אחרי התשובה הזו הוא היה ממשיך "אני מתפרנס מ...".

סבא היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות.

במוצאי שבת האחרון של סבא, לאחר תפילת ערבית בבית, יצאנו לקידוש לבנה. אחרי זה רקדנו, וסבא גולדמן זרק את המקל והחל לרקוד איתנו בהתלהבות גדולה.

תמיד היה לסבא גולדמן משהו לומר - חכמת חיים. הוא היה חכם מאוד.

סבא היה מיוחד בדקדוק שלו בכל פרט במצוות בלי לפרסם את עצמו. הוא היה דמות של יהודי שצריך לדעת כל דבר עד הסוף ולא בערך. כשיוסף (הבן הבכור של סבא) התקרב לגיל בר מצוה, הוא התקשר לרב אליהו כ"ץ זצ"ל לשאול מאיזה גיל להתחיל לחנך את הילדים לקיום מצוות ברכת כהנים? הרב זצ"ל התפלא על השאלה, ואמר שהיה צריך להתחיל כבר מגיל שש – כך חינכו אותו, וכך הוא חינך את ילדיו. תוך מספר חדשים סבא לימד את כל ילדיו – כל אחד בתורו – איך לברך ברכת כהנים, הכהונה היתה ממש בנפשו.

סבא היה בבחינת "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש". כל הזמן עסוק בשאלות כגון "מה עוד אני יכול לעשות? איפה אפשר לעזור"?

לאורך השנים, ההתלהבות של מארץ ישראל והדחיפה שלו לא הצטמצמו. הוא מעולם לא הפסיק ולא התייאש מלנסות ולשכנע את תושבי חו"ל לעלות ארצה.

סבא היה רגיש לכל העניין של עבודה זרה. בשנים האחרונות, קרה לפחות פעמיים שסבא השקיע כסף בכדי לבער עבודה זרה. פעם אחת, בתקופה של תחילת השנה הנוצרית, הוא ראה בחלון הראווה של חנות במרכז העיר עץ אשוח. סבא הזדעזע, נכנס לחנות ודרש שיזרקו את זה מיד. בעל החנות סירב. סבא החליט ללכת בשיטה אחרת – "כמה כסף אתה רוצה כדי להוריד את זה"? הוא שאל. בעל החנות נקב בסכום של כמה מאות שקלים. סבא לא היסס, שילם בעד העץ ולקח אותו לפח האשפה. בפעם אחרת, סבא קנה בובות של החג הנוצרי שהיו מוצגות בחלון ראווה, וניפץ ושבר אותם בכניסה לחנות.

כשסבא היה בוועד הקהילה הוא התעקש על כך שבשמחת תורה יהיה רק מניין אחד, כך לפחות פעם בשנה הקהילה לא תתפצל.

כשסבא התמנה למנהל במעו"ף (בית ספר למחוננים בבאר שבע, לדתיים ולא דתיים) היה חשש גדול בעיריה, כי הוא אהב להכניס יהדות בכל מקום, ופחדו שהוא ינצל את הבמה שניתנה לו כדי להטיף לחזרה בתשובה ולכפיה דתית. אבל, סבא ידע לספר על פרשת השבוע בלי לגרום לחוסר נוחות, והצליח לשבות את כולם (תלמידים וצוות) בקסמו, בלי לגרום לזעזועים.

צוות מעו"ף מספרים:
- אחרי כל פיצוץ, סבא היה מאוד רגוע – הוא חייך (או אפילו צחק), ניסה להבין יחד עם תלמידיו מה קרה ואז המשיך הלאה.
- חנה, שלומי וסבא (מורים במעו"ף) נסעו המון ביחד. כל נסיעה היתה ארוכה יותר בגלל השיחה שהייתה נמשכת ונמשכת, ותמיד הם יצאו בתחושה טובה.
- סבא לא אהב לנהל, אבל ידע לקחת את היתרונות של כל אחד ולהשתמש בהם.
- סבא היה מוצא את הטוב בתוך כל הרע.
- כשסבא ניהל את מעוף, הוא היה שולח משהו על פרשת השבוע בכל שבוע, ודאג שזה יהיה מסקרן.
- באותה תקופה, סבא נכנס לצפות באחד הקורסים וראה את הילדים יושבים על השולחנות. בגלל שהוא ראה שהם מתלהבים, הוא אמר שזה בסדר.
- סבא היה ילד שמתלהב מכל דבר ומסתקרן מהכל.
- בפורים הוא היה מורח על הרצפה במעוף חומר שכשהיו דורכים עליו הוא היה מתפוצץ.
סבא היה אומר ששיעור לא אמור להסתיים בסימן קריאה, אלא בסימן שאלה.
לסבא היתה עין טובה, והוא חילק מהטוב שבו לכולם.
בנושאי דת ופוליטיקה סבא אמר מה שחשב, למרות שידע שימשוך אש.