מרדכי גולדמן ז"ל - הנצחה לזכרו

שי ואלטר רביעי, 21 נובמבר 2018 14:08 | רחובות

היום יום י"ג בכסלו תשע"ט. יום השנה. יארצייט. שנה חלפה מאז פטירת ר' מרדכי.
אני יושב עכשיו ולומד משנה מסכת עירובין לזכרו.
תוך כדי לימוד נזכרתי שלפי אגרת רב שרירא גאון, תאריך י"ג בכסלו הוא יום פטירת רבינא האחרון - הוא רבינא סוף הוראה.
זה היה בשנת 4260 ליצירה, חורף שנת 500-499 למניין הכללי. היום בדיוק לפני 1519 שנה.
אכן מחלוקת יש בין החוקרים מהו סוף הוראה.
בעיני ר' מרדכי היה "המורה", כאשר למדתי אצלו בנוער שוחר מדע בזמן חטיבת הביניים.
שנים רבות ליוותה אותי דמותו, וגם אני הפכתי להיות מורה לאסטרונומיה לצעירים.
בשנת תשע"ג נפגשנו באוני' בר גוריון בכנס מסכם של מורים בחוגי מדעים. סגירת מעגל.
סוף הוראה מובן כסוף ימי התלמוד הבבלי. תאריך היסטורי שמובנו מעבר לתקופה חדשה.
המיוחד בתלמוד הבבלי מוסכם ומקובל על האומה. גם ר' מרדכי היה אדם נעים הליכות וכל כך מקובל ...
היארצייט של רבינא והיארצייט של ר' מרדכי התלכדו באותו היום. חסד הבורא עם אדם שהתאריך העברי כל כך היה חשוב לו וכתב במסירות וברציפות את הדף היומי לתולדתנו.
אנחנו מאמינים באמונה שלמה בהישארות הנפש ובתחיית המתים.
ובלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים.

הרב יורם רוש חמישי, 08 נובמבר 2018 18:12 | באר שבע

כשבועיים לפני הפטירה, בשבת פרשת 'תולדות', דוד קורץ לקח את מרדכי לבית הכנסת בבוקר. מרדכי לא דיבר עם אף אחד. הוא היה נראה עסוק בעצמו ובפרידה שלו מבית הכנסת.

הרב יאיר הילר חמישי, 08 נובמבר 2018 18:11 | קהילת נצרים באריאל

כשבועיים לפני הפטירה, ביקרתי את מרדכי ולמדנו ביחד. הוא שמח מאוד, והיה מלא בתקווה.

אבישי בן-דוד חמישי, 08 נובמבר 2018 18:10 | באר שבע

ריגש אותי במיוחד שמרדכי גולדמן הגיע אלי לניחום אבלים סמוך כל כך לפטירתו.

שמואל באום חמישי, 08 נובמבר 2018 18:09 | באר שבע

יום לפני שמרדכי התחיל את הטיפולים, ניגשתי אליו כדי לדבר איתו ולהכין אותו לקראת הטיפול (אישתי גם היתה חולה ולבסוף אף נפטרה). סיפרתי לו שכשמגיעים בבוקר זה לוקח המון זמן. זה לא שבאים בשמונה ויוצאים בתשע וחצי, זה יכול לקחת עד שלוש-ארבע אחר הצהריים. ואז, בתוך הדברים, אמרתי לו שלא יהיה בלחץ. התכוונתי שיהיה מוכן למריחת הזמן, ושיקח נשימה עמוקה. אבל באותו זמן נרצחה בעתניאל דפנה מאיר הי"ד. אז מרדכי אמר לי שהוא לא בלחץ, כי הוא משווה את עצמו לדפנה. היא – לא היה לה זמן להיפרד, ואילו הוא, יש לו מספיק זמן להיפרד.

הרב שמעון כהן חמישי, 08 נובמבר 2018 18:08 | באר שבע

1. כשנה לפני שמרדכי נפטר, הזכרתי בשיעור את הנושא של 'חיבוט הקבר'. לאחר השיעור מרדכי פנה אלי כדי לשאול על העניין, ולברר איך נמנעים מחיבוט הקבר. אמרתי לו שאחת הדרכים היא למות ולהיקבר ביום שישי. אז מרדכי אמר שזה מה שהוא רוצה. נראה שזו היתה הסיבה האמיתית לעיכוב בלוויה – כדי לעבור את השעה החמישית שאז ניצלים מחיבוט הקבר.
2. ביום חמישי בלילה, לאחר שנודע לי מהפטירה, התקשרתי לרב דרשביץ כדי לוודא שנדע שמרדכי לא רצה שנחכה ונתעכב עם הקבורה.

יעקב גולדמן חמישי, 08 נובמבר 2018 18:07 | שבות רחל

זה מזכיר לי גם שלפני חמש או שש שנים מרדכי וברכה עברו תאונת דרכים, והרכב נהרס לגמרי. כשאנשים אמרו למרדכי שהם הצטערו לשמוע על האסון שקרה לו, מרדכי לא הבין על מה מדובר – הרי הקב"ה "כילה חמתו בעצים ואבנים", והשאיר אותם בחיים. זה דבר נפלא! נס גדול!

דני קורץ חמישי, 08 נובמבר 2018 18:04 | באר שבע

זמן מה אחרי שגילו אצל מרדכי את הסרטן, הוא הגיע לבית הכנסת. אחד החברים שלו פגש אותו, ואמר לו שהוא ממש מצטער על המצב שלו. מרדכי עצר אותו ואמר לו שזה לא מה שצריך לומר. החבר שאל – מה כן צריך לומר? תשובתו של מרדכי היתה שהוא צריך לומר כמה הוא שמח לראות אותו ושהוא נראה ממש טוב וכדומה.
[זו היתה התגובה הקבועה של מרדכי לאורך כל תקופת המחלה. כל מי שאמר לו שזה עצוב/מצער וכד', ננזף על ידו. מרדכי נהג לומר שהגימטריה של המילה 'אוי' = 'טוב']

אדם (תרכובות ברום) חמישי, 08 נובמבר 2018 18:03 | באר שבע

מרדכי היה הדתי המושלם – הוא לא כפה את דרכו. הוא כיבד גם את מי שראה דברים אחרת ממנו, ולא פסל אף אחד.

פרדי כהן (תרכובות ברום) חמישי, 08 נובמבר 2018 18:02 | באר שבע

1. בנושאי דת ופוליטיקה – אמר מה שחשב, למרות שידע שימשוך אש.
2. פעם, כשהוא דיבר בטלפון, הנחתי לפניו פתק עם הפסוק "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". הוא חייך וסיים את השיחה.
3. ממנו למדתי איך לעבוד עם מחשב.
4. כשהייתי צריך לערוך דוחות, הייתי מעתיק ניסוחים ממנו, כי הוא ניסח בצורה מדהימה.

אפרת רוזנברג חמישי, 08 נובמבר 2018 18:01 | באר שבע

הבן שלי, נתנאל, התקבל למעו"ף, אבל חששנו לשלוח אותו ללימודי בוקר מבחינת סדר יום, תפילה וכו'. הסכמנו לשלוח אותו רק לחוג אחד אחר הצהריים – החוג של מרדכי. ידענו שאצלו נתנאל יהיה בידיים טובות.

אור (מעוף) חמישי, 08 נובמבר 2018 18:00 | באר שבע

אני מלמד אילתור במשחק על הבמה. בארוע סוף שנה אני עושה מפגש להורים עם התלמידים בכיתה שבו אני מבקש מההורים לבצע קטע עם הילד שלהם על הבמה. שנה אחת, מרדכי הגיע לצפות בי במפגש הזה. לרוע מזלי, היו שם רק אבות, וכשביקשתי מהם לעלות לבמה לא נמצא אף מתנדב (בדרך כלל, אחרי המתנדב הראשון, הקרח והפחד נשברים). אמנם אני מורה לאילתור, אבל באותו רגע באמת לא ידעתי מה לעשות. לפתע, מרדכי קם מתוך הקהל וניגש לאחד הילדים. הוא הזמין אותו לעלות איתו לבמה ולעשות קטע ספונטאני. באותו רגע, מרדכי הציל את הארוע מבחינתי.

אניטה (מעוף) חמישי, 08 נובמבר 2018 17:57 | באר שבע

1. לאורך כל השנים שעבדנו יחד (כ-35 שנה), היה כיף לעבוד איתו. מרדכי ואני בעלי השקפות עולם מנוגדות לגמרי, אבל הוא תמיד כיבד והכיל דעות מנוגדות. הוא ראה הכל בעין טובה, והקפיד לספר פעמים רבות את הסיפור על המראה והחלון.
2. כשהבן שלי התחתן, היינו צריכים עדים שומרי תורה ומצוות לחופה וקידושין. אז פנינו למרדכי וביקשנו שהוא יהיה עד, וכמובן שהוא נענה בשמחה. כך זכינו שהוא חתום על הכתובה של הבן שלי.

שלומי (מעוף) חמישי, 08 נובמבר 2018 17:55 | באר שבע

1. למרדכי היתה עין טובה, והוא חילק מהטוב שבו לכולם. לדוגמא, הוא נתן לי מלא טיפים איך לגדל עגבניות שרי בבית.
2. ראיתי פעם את מרדכי הולך הביתה מהגשר עם שקיות של קניות, אז עצרתי והסעתי אותו. מכיוון שכבר דיברנו בעבר על "צדיקים – מלאכתן נעשית בידי אחרים", הצעתי שמרדכי הוא ה'צדיק' ואני ה'אחר'. מרדכי לא היה מוכן לקבל את זה כך, וזה התפתח לכדי שיחה ארוכה שבה מרדכי לא הסכים להיקרא 'צדיק', והוא התעקש שאני לא 'אחר'.

גלית (מנהלת מעוף) חמישי, 08 נובמבר 2018 17:54 | באר שבע

1. מרדכי היה אומר ששיעור לא אמור להסתיים בסימן קריאה, אלא בסימן שאלה.
2. פעם נכנסתי ביחד עם תמי גבעון לצפות בשיעור של מרדכי. מרדכי נכנס לכיתה, וכתב על הלוח "היום המורה לא מדבר". אחר כך, הוא לקח כל מיני צינצנות שהיה כתוב עליהן H2O, והתחיל לערבב את הנוזלים שבתוכם. העירבוב יצר תגובות שונות (שינוי צבעים, תסיסה, פיצוץ). התלמידים התחילו לשאול את מרדכי מה קורה כאן, אבל הוא סירב לענות, ורק הצביע על הלוח – מראה להם שהוא כתב שהיום הוא לא מדבר. מחוסר ברירה, התלמידים התחילו לדון ביניהם ולנסות להבין לבדם מה קורה פה? כך, מרדכי יצר סקרנות ועודד נסיונות להגיע לתשובות לבד, בלי שהמורה מגביל את התלמידים עם התשובה הנכונה.

צוות מעוף חמישי, 08 נובמבר 2018 17:53 | באר שבע

- אחרי כל פיצוץ, מרדכי היה מאוד רגוע – הוא חייך (או אפילו צחק), ניסה להבין יחד עם תלמידיו מה קרה ואז המשיך הלאה.
- חנה, שלומי ומרדכי נסעו המון ביחד. כל נסיעה היתה ארוכה יותר בגלל השיחה שהיתה נמשכת ונמשכת, ותמיד הם יצאו בתחושה טובה.
- מרדכי לא אהב לנהל, אבל ידע לקחת את היתרונות של כל אחד ולהשתמש בהם.
- מרדכי אמר שהמשפחה זה הדבר הכי חשוב.
- מרדכי היה מוצא את הטוב בתוך כל הרע.
- כשמרדכי ניהל את מעוף, הוא היה שולח משהו על פרשת השבוע בכל שבוע, ודאג שזה יהיה מסקרן.
- באותה תקופה, מרדכי נכנס לצפות באחד הקורסים וראה את הילדים יושבים על השולחנות. בגלל שהוא ראה שהם מתלהבים, הוא אמר שזה בסדר.
- מרדכי היה ילד שמתלהב מכל דבר ומסתקרן מהכל.
- בפורים הוא היה מורח על הרצפה במעוף חומר שכשהיו דורכים עליו הוא היה מתפוצץ.
{מדובר בתמיסה של אמוניה ויוֹד. כשמרדכי לימד בנוער שוחר מדע, הוא היה מורח את התמיסה הזו על הרצפה בכניסה לאולם שבו היה מתקיים הארוע של סוף השנה עם ההורים. תמיד היו הורים שהתלוננו, אבל נחמה רובין גיבתה את מרדכי. עד ששנה אחת הארוע היה באודיטוריום החדש של האוניברסיטה. הרצפה בכניסה היתה עשויה מפַּרקֶט, והפיצוצים גרמו נזק לרצפה. אז נחמה רובין קיבלה תלונה גם ממחלקת הבטחון של האוניברסיטה, ונאלצה להוציא הוראה שאוסרת את השימוש בתמיסה הזו}.

יעל צורן (אגף המחוננים) חמישי, 08 נובמבר 2018 17:47

כשמרדכי התמנה למנהל במעו"ף, היה חשש גדול באגף, כי הוא אהב להכניס יהדות בכל מקום, ופחדו שהוא ינצל את הבמה שניתנה לו כדי להטיף לחזרה בתשובה ולכפיה דתית. אבל, מרדכי ידע לספר על פרשת השבוע בלי לגרום לחוסר נוחות, והצליח לשבות את כולם (תלמידים וצוות) בקסמו, בלי לגרום לזעזועים.

מוריה גליק חמישי, 08 נובמבר 2018 17:46 | באר שבע

כשמרדכי היה בוועד הקהילה הוא התעקש על כך שבשמחת תורה יהיה רק מניין אחד, כך לפחות פעם בשנה הקהילה לא תתפצל.

מתן בראון חמישי, 08 נובמבר 2018 17:45

אני עדיין זוכר את החסד הגדול של מרדכי וברכה שעשו את שבת ה'שבע ברכות' שלי אצלם בבית. גם כשההורים של אישתי שמעו שמרדכי נפטר הם הזכירו את החסד העצום הזה.

יעקב גולדמן חמישי, 08 נובמבר 2018 17:41 | שבות רחל

אבא היה רגיש לכל העניין של עבודה זרה. בשנים האחרונות, קרה לפחות פעמיים שאבא השקיע כסף בכדי לבער עבודה זרה. פעם אחת, בתקופה של תחילת השנה הנוצרית, הוא ראה בחלון הראווה של חנות במרכז העיר עץ אשוח. אבא הזדעזע, נכנס לחנות ודרש שיזרקו את זה מיד. בעל החנות סירב. אבא החליט ללכת בשיטה אחרת – "כמה כסף אתה רוצה כדי להוריד את זה"? הוא שאל. בעל החנות נקב בסכום של כמה מאות שקלים. אבא לא היסס, שילם בעד העץ ולקח אותו לפח האשפה.
בפעם אחרת, אבא קנה בובות של החג הנוצרי שהיו מוצגות בחלון ראווה, וכמו אברהם אבינו ניפץ ושבר אותם בכניסה לחנות.

יצחק בן שושן חמישי, 08 נובמבר 2018 17:39 | באר שבע

אני יודע למה מרדכי החליט לעזוב את העבודה בברום.
לפעמים הייתי מסיע אותו לעבודה. יום אחד, כשהגענו לכניסה לרמת חובב, הוא אמר לי שהוא לא רוצה לראות את הדבר הזה שעשו כאן. מי זה שעשה כזה דבר? למה? – מה שקרה זה שבנו פסל גדול בכניסה לרמת חובב, וזה עיצבן אותו מאוד. מאז שהקימו שם את הפסל, יצא לו החשק להגיע לעבודה.

אברהם אליהו חמישי, 08 נובמבר 2018 17:37 | באר שבע

כשהגעתי לקהילת 'הכיפה', מרדכי קיבל אותי במאור פנים. בכל פעם שהוא ראה אותי, הוא שאל בשלומי ובשלום משפחתי.
בעקבות בקשתו של מרדכי, התחלתי להפיץ את "הדף היומי לתולדותינו" אצל חברַי לעבודה. וכך, בכל יום בארוחת הצהריים בעבודה היינו דנים בינינו במה שהיה כתוב בדף. ביום ראשון, כשסיפרתי לחברַי שמרדכי נפטר, הם כולם הצטערו. זאת, למרות שהם מעולם לא פגשו אותו, ושכבר עבר זמן רב מאז שהדף יצא באופן מסודר.

הרב הילל מאור חמישי, 08 נובמבר 2018 17:36 | באר שבע

לפני כמה שנים, כשמרדכי היה בוועד של הקהילה, פנה מישהו למרדכי וביקש לקבל את המקום קבוע שלי בבית הכנסת. האמת היא שממש לא אהבתי את המקום הזה, ולכן כשמרדכי פנה אלי ושאל אם זה אפשרי, לא היססתי לרגע והסכמתי. יותר מזה, מרדכי הציע לי כיסא במיקום הרבה יותר אידאלי מבחינתי, כך שבכלל לא היתה לי סיבה לסרב. במוצאי שבת שלאחר החילופין, מרדכי התקשר אלי כדי להודות לי על נכונותי לוותר על מקומי הקבוע. הסברתי לו שבעצם הוא עשה איתי חסד, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע, ורק המשיך להרעיף עלי שבחים.

ליאורה אילן חמישי, 08 נובמבר 2018 17:35 | באר שבע

1. הברית של התינוק שלנו נדחתה, ומרדכי לא יכול היה להגיע לברית. במוצאי שבת שאחרי הברית הוא הגיע אלינו במיוחד בכדי לברך את התינוק בברכת הבנים.
2. פעם נתקעה אצלנו צלחת בתוך קערה. אחרי נסיונות חילוץ רבים, בעלי הציע שניקח את זה למרדכי, והוא בטח יצליח לחלץ את הצלחת. מרדכי ניסה ולא הצליח מיד, אז הוא ביקש להשאיר את זה אצלו למשך כמה ימים. בסופו של דבר, גם הוא לא הצליח, אבל הרצון האמיתי שלו לעזור נשאר.

ארי ברודצקי חמישי, 08 נובמבר 2018 17:34

אמנם, עליתי בפועל לפני כשלוש שנים, אבל רק לפני כחודש וחצי הלכתי למשרד הפנים להסדיר את העניין סופית. לצערי, לא הספקתי להראות למרדכי את תעודת הזהות שלי, אבל זה לגמרי בזכותו.

אלנה רובין חמישי, 08 נובמבר 2018 17:33

1. לפני כ-25 שנה, התארחתי אצל מרדכי וברכה בליל הסדר. הדבר הבולט היה שכל אחד מהילדים בחר את דרכו, ומרדכי היה גאה בכך שהם לא העתק שלו.
2. לאורך השנים, ההתלהבות של מרדכי מארץ ישראל והדחיפה שלו לא הצטמצמו. הוא מעולם לא הפסיק ולא התייאש מלנסות ולשכנע את תושבי חו"ל לעלות ארצה.

הרב פסח בלפר חמישי, 08 נובמבר 2018 17:31 | ירושלים

ערב אחד מרדכי וברכה הגיעו אלי כדי לדבר איתי על עניין חינוכי של אחד הילדים. כשסיימנו לדבר על זה, ביקשתי ממרדכי להתייעץ איתו לגבי האפשרות לחזור לחוץ לארץ, כי הקהילה שם ביקשה ממני לחזור. כמובן שמרדכי התנגד, ומכיוון ששנינו עקשנים זה הפך לוויכוח של ממש. בסוף, מרדכי פנה לברכה ואמר לה "בואי נלך עכשיו, לפני שאני מתפוצץ". הצעד הנחרץ הזה הכריע את הכף, ובזכות מרדכי נשארנו בארץ.

הרב שלום קידורף רביעי, 31 אוקטובר 2018 18:46 | ירושלים

אני זוכר את ההתלהבות של מרדכי, ושכל הזמן הוא ניסה לחשוב על רעיונות איך לקדם את תלמידי החינוך המיוחד שלי.

אריה רייטר רביעי, 31 אוקטובר 2018 18:45 | באר שבע

מרדכי היה בבחינת "במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש". כל הזמן עסוק בשאלות כגון "מה עוד אני יכול לעשות? איפה אפשר לעזור"?

הרב אהרן כ"ץ רביעי, 31 אוקטובר 2018 18:43 | ירושלים

1. מרדכי היה מיוחד בדקדוק שלו בכל פרט במצוות בלי לפרסם את עצמו. הוא היה דמות של יהודי שצריך לדעת כל דבר עד הסוף ולא בערך – כך בענייני מקוואות, וכך בתפילות אצל הרב אליהו כ"ץ זצ"ל.
2. {סיפרו לרב על כך שכשיוסף התקרב לגיל בר מצוה, מרדכי התקשר לרב אליהו כ"ץ זצ"ל לשאול מאיזה גיל להתחיל לחנך את הילדים לקיום מצוות ברכת כהנים? הרב זצ"ל התפלא על השאלה, ואמר שהיה צריך להתחיל כבר מגיל שש – כך חינכו אותו, וכך הוא חינך את ילדיו. תוך מספר חדשים מרדכי לימד את כולנו – כל אחד בתורו – איך לברך ברכת כהנים, וכולנו התחלנו לעלות לדוכן בזכות זה}.
הרב הגיב ואמר שאביו, הרב אליהו כ"ץ זצ"ל, אכן נהג כך, וזכה לעלות לדוכן עם אביו ועם מרדכי ומרדכי רבא שלו.
לגבי מרדכי, אמר הרב שאכן הכהונה היתה ממש בנפשו.
3. לפני שהרב יצא, הוא הוסיף סיפור על אימו של ה"חפץ חיים" (שיום הפטירה שלו חל ביום ההולדת של מרדכי) – כששאלו אותה כיצד היא זכתה לבן כזה? היא ענתה שהיא לא יודעת. אבל אז היא הוסיפה "אבל אם זכיתי לבן כזה, כנראה זה הגיע לי".

חי רביעי, 31 אוקטובר 2018 18:42 | באר שבע

1. כשלושה שבועות לפני שמרדכי נפטר, ביקרתי אותו בדיוק כשהוא היה צריך לקפל את התפילין שלו. התנדבתי לעזור לו ולקפל אותם במקומו. מרדכי הסכים, אבל כשראה איך אני מקפל, הוא לא היה מרוצה מהאופן שבו קיפלתי את התפילין. אז הוא הדריך אותי איך צריך לקפל תפילין באופן הנכון לשיטתו. לאחר מכן הוא חיבק אותי. זה היה חיבוק מיוחד.
2. לפני שמרדכי וברכה קנו את הבית שלהם, ניסינו למכור את הבית במשך תקופה – בית כזה לוקח זמן למכור. הבעיה היא שבינתיים בעל הבית כבר קנה נכס אחר, והיה לחוץ להיפטר מהבית. אז החלטנו לפרסם את הבית למכירה ללא דמי תיווך. הפרסום היה גם בעיתון 'מקומי דתי', שאותו מרדכי וברכה נוהגים לקרוא. כשמרדכי ישב לדון איתנו על תנאי המכירה של הבית, הוא שאל אותנו כמה הוא צריך לשלם לנו? ענינו לו שכבר פירסמנו שזה ללא דמי תיווך. מרדכי נהנה מאוד מהכנות שלנו, אבל אמר שהוא לא מוכן שיעבדו אצלו בחינם. הוא החליט שלמרות שהם אמרו שאין צורך בתשלום, הוא ישלם 1% מערך העיסקה שזה סכום משמעותי – כמה אלפי שקלים.

דוד רוטלוי שלישי, 24 יולי 2018 16:35 | באר שבע

1. מרדכי היה "משוגע" על ברכת כהנים.
תמיד היה מתייצב ראשון לנטילת ידיים. פעם אמרתי לו "מה אתה עושה פוזות? יום אחד אני אשיג אותך..." מיותר לציין שמעולם לא הצלחתי לעקוף אותו.
2. במוצאי שבת האחרון לפני הפטירה, השתתף בקידוש לבנה והתחיל לרקוד. בשלב מסויים מרדכי זרק את המקל שלו ורקד כך. כל מי שהיה שם היה בהתפעלות גדולה מזה.
3. בשיחות רבות ביני למרדכי, אמרתי לו שאצלו תמיד הפְּנים והפָּנים שמחות. התלוננתי למה הוא לא נותן לי קצת.
4. באסיפת הורים, כשמרדכי הגיע, אמר לי אחד המחנכים להקשיב טוב טוב למה שר' מרדכי אומר לי. מרדכי תיקן אותו "ליתר דיוק – דוקטור".
{בדרך כלל, מרדכי לא ייחס חשיבות גדולה לתואר האקדמי כערך בפני עצמו, אבל נראה שכאן היה לו חשוב להבחין בין ר' לדוקטור}.
5. לפני כמה שנים, באיזושהי השתלמות, הרב ליפשיץ סיפר לנוכחים על העליה לארץ בשנות השבעים, ואמר שכדי לעלות אז לארץ היה צריך להיות משוגע. בעקבות זאת, התחלתי לשאול אנשים שעלו אז לארץ מה היה הקטע המשוגע של העליה לארץ? כשהגעתי למרדכי עם השאלה, הוא ענה רק שתי מילים: "ארץ ישראל" – לא מצוות ישוב הארץ ולא ציונות, רק ארץ ישראל כמהות שעומדת בפני עצמה.

יצחק ניומן שלישי, 24 יולי 2018 16:34

1. כל פעם שדיברתי עם מרדכי, הוא היה דורש לדעת מה המקור של הדברים – "איפה זה כתוב"?
2. כשהיינו נוסעים ביחד לעבודה, תמיד דיבר דברי תורה.
{הנקודה החשובה כאן היא שלמרות ההפרש של דור בין מרדכי ויצחק, מרדכי ישב איתו ודיבר איתו בגובה העיניים כאילו הם שווים}.

מרים ברלין שלישי, 24 יולי 2018 16:31 | פתח-תקווה

כשיעקב (בעלי) נפטר, סיפרתי בשבעה למרדכי וברכה שליעקב היתה רשימה של אנשים שהוא אמר קדיש לעילוי נשמתם, ועכשיו אין מי שיגיד קדיש.
מרדכי התנדב לקחת את הרשימה, והמשיך לומר קדיש בשבילם.

דני ברנד שלישי, 24 יולי 2018 16:27 | באר שבע

כשפעם שאלתי את מרדכי מדוע הוא מצטט את אבא קובנר שהיה (כלשוני) 'שנוי במחלוקת'?
הוא ענה לי – "מי מאיתנו אינו שנוי במחלוקת"?

אברהם ברגר שלישי, 24 יולי 2018 16:26 | עלי-זהב

לפני הגירוש מגוש קטיף, ניסינו לחדור לציר כיסופים. בסופו של דבר, נזרקנו משם והשאירו אותנו בתחנה המרכזית בבאר שבע. אמרנו לעצמנו שבטוח אפשר ליפול על משפחת גולדמן. העניין הוא שהם היו כבר על מזוודות לקראת יציאה לחו"ל, ובכל זאת הם אירחו אותנו – קנו פיצה, איפשרו לנו להתקלח וכד'
בנוסף, חשוב לי לציין שתמיד היה למרדכי משהו לומר – חכמת חיים. הוא היה חכם מאוד

דורון דהן שלישי, 24 יולי 2018 16:24 | באר שבע

מרדכי וברכה היו השכנים הכי טובים שלנו במשך יותר מחמישים שנה שאנחנו גרים במשעול קורא

יוחאי סאלם שלישי, 24 יולי 2018 16:22 | באר שבע

במוצאי שבת האחרון, לאחר תפילת ערבית בבית, יצאנו לקידוש לבנה. אחרי זה רקדנו, ומרדכי זרק את המקל והחל לרקוד איתנו בהתלהבות גדולה

יוחאי סאלם שלישי, 24 יולי 2018 16:20 | באר שבע

בפורים הראשון שמרדכי וברכה גולדמן עברו לגור בבית החדש, מרדכי דאג לבוא אלינו עם משלוח מנות. זה היה מרגש ששכן חדש בא ומחלק משלוחי מנות

יהודית גנות שלישי, 24 יולי 2018 16:19 | אלעזר

פעם, כשמשה (בעלי) היה במילואים, התקבלה הודעה שאחד החיילים נהרג. משה לא היה יכול ללכת ללוויה, אז השארתי את הילדים שלי אצל השכנים (כולל אחד אצל ברכה), ומרדכי לקח אותי ללוויה

ניל הנדל שלישי, 24 יולי 2018 16:14 | באר שבע

לפני כ – 25 שנה, מרדכי וברכה חשבו לעבור להתגורר בעתניאל. המחשבה היתה שיש צורך בחיזוק של ההתיישבות, והם יכולים להיות שותפים לכך. לאחר שהיו שם בשבת קליטה, מרדכי פנה אלי כדי לשמוע את דעתי בעניין. אני, מצידי, לא רציתי להחליט בשביל מרדכי, אבל הרגשתי שיש נקודה חשובה שצריך לקחת בחשבון בתוך מכלול השיקולים. אמרתי לו שאם העניין הוא התרומה לכלל ישראל, הרי שגם כאן בבאר שבע הם תורמים המון לקהילה ובכלל. ברגע שמרדכי שמע את זה, הוא מיד אמר 'זהו! הבנתי!'. השיקול הקהילתי והיכולת לתרום לכלל היו עניין מרכזי כל כך במערכת השיקולים שלו, שזה הספיק כדי להביא אותו להחלטה להישאר בבאר שבע

ניל הנדל שלישי, 24 יולי 2018 16:13 | באר-שבע

כשהבן שלנו, ידידיה, הגיע לגיל מצוות, הוא קרא את כל הפרשה בתורה בשבת. כמובן שהוא קרא ממש יפה, אבל היתה מילה אחת שחזרה על עצמה מספר פעמים בפרשה, ובכל פעם ידידיה קרא אותה עם טעות, ומרדכי תיקן אותו.
במוצאי שבת, כשהייתי בדרכי החוצה, ראיתי את מרדכי מגיע לביתנו.
כששאלתי אותו 'מה אתה עושה כאן?'
הוא ענה לי שהוא בא להתנצל.
'להתנצל על מה?' שאלתי.
הוא אמר שהוא בא להתנצל על כך שהוא תיקן את ידידיה בקריאת התורה – 'זה לא בסדר לתקן ילד בר מצוה!'.
אמרתי לו שזה בסדר ואין לו מה לדאוג.
אבל הוא אמר שהוא רוצה להתנצל.
אמרתי לו שזה בסדר. אז הוא קלט שלא הבנתי.
הוא אמר לי 'לא באתי להתנצל בפניך! באתי להתנצל בפני ידידיה!' ועקף אותי כדי להיכנס הביתה.
הוא נכנס וניגש לידידיה והתנצל בפניו באופן אישי.
גם היום, עשרים שנה אחרי המעשה, ידידיה מדבר על הרושם הגדול שזה השאיר אצלו – שאדם מבוגר מנכבדי הקהילה מתייחס בכבוד לילד בר מצוה, ולמרות שהוא היה צריך לתקן אותו הוא דואג גם להתנצל בפניו

שלום מאיר ואלדמן שלישי, 24 יולי 2018 16:11 | בית-שמש

כשחזרתי מהלוויה של מרדכי, יחיאל שאל אותי מה אמרו בהספדים? ואז הוא אמר שבטח אמרו שהוא היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות
דבורה אמרה שבכל פעם שהיא היתה מגיעה לבית של מרדכי וברכה היא הרגישה בבית ושהיא לא שונה מאף אחד אחר, למרות שהיא לא נכדה שלהם

חנה אלישבע קורץ שלישי, 24 יולי 2018 16:09 | בית אל

תמיד כשהייתי חוזרת הביתה מבית הספר, סבתא היתה מקבלת את פני בבית. ביום הראשון של הלימודים בתחילת כיתה ה', סבתא היתה בחו"ל, ואבא היה בבית כדי לקבל אותי בשובי מבית הספר. הוא שאל אותי מה למדנו בבית הספר, ושיתפתי אותו במה שלמדנו בתוספת הערה שנראה לי שהמורה טעתה בעניין מסויים במשנה מסכת ראש השנה. אבא בדק והסכים אתי. הוא טרח לכתוב מכתב מכובד למורה, בו הסביר למורה את הטעות. הרגשתי שאבא קשוב אלי ומכבד את דעתי. אחרי כ-20 שנה, אבא למד מסכת ראש השנה בעיון, והתברר לו שאנחנו טעינו והמורה צדקה. הענווה שבה אבא סיפר לי על כך, הרשימה אותי מאוד, וכל כך אפיינה אותו

אפרים גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 16:07 | עתניאל

כשאבא היה מתחיל הרצאות, הוא היה כותב על הלוח את המילה "כימיה" ושואל את הקהל "מה כתוב כאן"? מובן שאנשים היו קוראים את זה כמו שזה כתוב. אבל אז אבא היה מוחק את זה וכותב מחדש "כי מי-ה", ומסביר שכל המדע וכל המציאות בכלל הם מ-ה' יתברך

אפרים גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 16:05 | עתניאל

אבא תמיד אמר שהוא לא "ממציא" – הוא מגלה את ה' במציאות

יעקב גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 16:01 | שבות רחל

אבא היה מספר שלאחר שהוא וסבתא התחתנו, הם הלכו לניו יורק לבקר את הדוד של סבתא, הרב בנימין זאב צוקר שליט"א (Uncle Benny). בליל שבת הם הלכו להתפלל בבית כנסת מסויים. למחרת, בשבת בבוקר, הם התפללו בבית כנסת אחר. במנחה הם הלכו לבית כנסת שלישי. אבא שאל את הדוד אם אין לו בית כנסת קבוע. הדוד ענה לו שאכן יש לו בית כנסת קבוע לכל תפילה. ואז הוא סיפר לאבא על בית הכנסת הגדול באלכסנדריה שבמצרים, שהכיל מאות אלפי מתפללים, ושאל אותו אם הוא יודע מה היה סופו של בית הכנסת הזה? אבא לא הכיר את הסיפור, אז הוא ביקש מהדוד לענות במקומו. הדוד סיפר לאבא שבית הכנסת חרב, והסיבה לכך היא שכולם היו באותו בית כנסת מבלי להביא לידי ביטוי את הגוונים השונים. מכאן למד אבא (וגם לימד אותנו) על החשיבות הגדולה שבגיוון של המנהגים השונים של עם ישראל

יעקב גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:56 | שבות רחל

כשהיינו ילדים, התפתח פעם דיון בשולחן – האם לעתיד לבוא יתבטלו כל המנהגים, וכולם ינהגו אותו דבר? או שכל עדה תשמור על מנהגיה תמיד? הדיון היה כשהיינו בנופש בכינר, ובאותו זמן היה שם גם ראש ישיבת הכותל – הרב ישעיהו הדרי זצ"ל. אבא הציע שנציג בפניו את השאלה, ונשמע מה יש לגדול בישראל לענות. הלכתי עם אבא ושאלנו את הרב. תשובתו היתה שכמו שבקריעת ים סוף היו שנים עשר שבילים – אחד לכל שבט, כך גם לעתיד לבוא. הרב הסביר שאמנם כל עם ישראל עבר באותו ים, אבל במקביל ה' דאג שכל שבט ישמור על הייחוד שלו. כך גם לעתיד לבוא ה' מקבץ נדחי עמו ישראל, ודואג שכל דרך בעבודת ה' תבוא לידי ביטוי
בהקשר לכך, אבא הסביר לי שכשעם ישראל קיבלו את התורה הם עמדו מסביב להר סיני. ואמנם, כולם קיבלו את אותה תורה, אבל כל אחד קיבל אותה מזווית אחרת

יעקב גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:55 | שבות רחל

כשהיו שואלים את אבא במה הוא עוסק? הוא תמיד השיב "אני מגדל/מחנך משפחה יהודית בארץ ישראל". רק אחרי התשובה הזו הוא היה ממשיך "אני מתפרנס מ...".

פסח גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:54 | ברכה

לאורך השנים, ובעיקר בשנה וחצי האחרונות, היו לי הרבה דיונים עם אבא לגבי הארכת החיים במצבים של מחלה קשה. גם כשאבא סבל ממש, הוא היה נחרץ בדעתו שיש ערך לחיים עד כדי מאבק עליהם. הוא דרש שגם אם הוא יסבול נורא יש לעשות הכל בכדי להשאיר אותו בחיים

יוסף גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:52

אבא היה אדם שנון ומצחיק. בברית המילה שלי, זיידע היה הסנדק. כדי שלזיידע יהיה נוח על ה'כיסא של אליהו', אבא הלך להביא את ספר הטלפונים של טורונטו מהמשרד של בית הכנסת. לפתע, מישהו שאל אותו לשם מה הוא צריך עכשיו לפני הברית ספר טלפונים, ואבא ענה לו שהם עוד לא בחרו שם בשביל התינוק

ברכה גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:50 | באר שבע

לפני כ-8 שנים, מרדכי התבקש ללמד ילד שהיה קשור אליו את קריאת התורה של בר המצווה שלו. מובן שמרדכי נענה בחיוב, אבל אז התברר שהילד יעלה לתורה בבית כנסת ספרדי, וצריך ללמד אותו טעמים ספרדים. בהתחלה, מרדכי ניסה לבדוק עם גבאי בית הכנסת אם אפשר לקרוא באופן חד פעמי בטעמים אשכנזים, אבל נענה בשלילה. אז מרדכי פנה אל הרב פתחי, וביקש ממנו שילמד אותו את טעמי המקרא הספרדים ואת הקריאה הספציפית של הילד הזה. מרדכי למד בהתלהבות של נער, עד שידע את הקריאה כדבעי, והרגיש שהוא יכול ללמד את זה. כשנתיים מאוחר יותר מרדכי התבקש שוב ללמד את אחיו הצעיר של הילד לקראת בר המצווה שלו. מרדכי, שכבר ידע במה זה כרוך, לא סרב. הוא פנה שוב לרב פתחי, למד שוב בהתלהבות קריאה נוספת בטעמים ספרדים, ולימד את הילד

ברכה גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:48 | באר שבע

לפני 29 שנים נולד לשרה השכנה נכד בכור. מרדכי התבקש להיות הכהן שיבצע את פדיון הבן. מובן שלצורך העניין מרדכי בירר את כל מה שצריך – שהבן בכור, שהלידה היתה טבעית, שאין איזה מרדכי כהן או לוי וכו'. כשכולם התחילו להתכנס, מרדכי ישב ודיבר עם הסבא של התינוק (האבא של היולדת – המחותן של שרה). בתוך הדברים, אמר הסבא של התינוק למרדכי שזה ממש מרגש אותו שיש פדיון הבן לנכד שלו כי גם הוא לוי. באותו רגע, מרדכי הבין שחלה פה טעות, ולא עושים פדיון הבן. אבל כדי לא לאכזב את ההורים הצעירים והנרגשים, הוא הודיע שלמרות הביטול של הפדיון זו עדיין סעודת מצווה של הודאה על כל הניסים שקרו לאבי הבן, ועל הלידה עצמה. כמובן, שדבר התורה שהוא הכין לארוע כבר לא היה רלוונטי, אז הוא פשוט שלף מהשרוול דברי תורה מתאימים

ברכה גולדמן שלישי, 24 יולי 2018 15:46 | באר שבע

בתקופה האחרונה היה למרדכי קשה מאוד להתפלל. הוא היה מתפלל לאט מאוד, והיה נגמר לו הכח לפני שהגיע לעיקר התפילה. כשהוא ראה לאיזה קושי הוא נקלע, הוא פנה לרב דביר ודיבר איתו מספר פעמים על מנת לקבל הנחיות הלכתיות לסדרי תפילה. הרב הדריך אותו בסדרי עדיפויות התפילה – מה לומר ועל מה לדלג. מרדכי מאוד לא אהב את ההדרכה הזו ("איך הרב מעז לומר לי לדלג על קרבנות במנחה"?), ופנה לרב דרשביץ לקבל עידוד. הרב ניסה לעודד אותו, אך ללא הועיל. בסוף הרבנית חדוה הצליחה לפייס את מרדכי במקצת. היא אמרה לו שכמו שתקיעת השופר היא תפילה בלי מילים, כך גם עכשיו הוא במצב שבו הוא צריך להתפלל חלק מהתפילה בלי מילים.
למעשה, למרות שהיו למרדכי ייסורים, זה לא כל כך הפריע לו. אבל הצער שהיה לו מהירידה ביכולת להתפלל היה כל כך גדול, שאת זה הוא ממש ביטא. זה תיסכל אותו וגרם לו סבל ממשי.
גם כשמרדכי היה נער לאחר הבר מצווה שלו, הוא היה מתפלל המון זמן. וכשאמא שלו שאלה אותו מה לוקח כל כך הרבה זמן, הוא ענה שהוא פשוט אומר כל מה שכתוב סידור. אי אפשר לדלג על חלקים בתפילה...

הסיפורים שלנו

מרדכי גולדמן ז"ל - סיפורים מהשבעה